תמונות של עתליה - אוכל | אמנות

top of page

/ עברית

English

צור קשר
כתבו עלי
המלצות
- שאלות נפוצות
גלרייה
- אינסטגרם
- סרטונים
סדנאות
כרתים
סיורים קולינריים
ארוחות
- ארוחות פרטיות
- הספר עין כרם לטייל ולבשל
הסיפור שלי
More...

Use tab to navigate through the menu items.

ראיתי את רועי מרים אותה, ממש מושה אותה מתוכי, מסתכל עליה ואז עלי, כולו זוהר עם עיניים דומעות מאושר אמיתי וטהור ורק אומר לי "ממיק, ממיק" והעיניים אומרות את הכל.
אחרי עשרה וחצי חודשים ברחמי, אחרי ציפיה אדירה כבר להכיר, לפני שבוע הצטרפה אלינו למשפחה ולעולם *דיה*. השם שהוא ראשי תיבות של שמו של אבי ז"ל דויד יואל האהוב, מסמל עצמה וחופש שכן דיה היא עוף דורס הדואה במרחבי השמיים.

חודש תשיעי החל ביום שבו נפרדנו מאבא שלי אהוב ליבי. התאריך המשוער של דיה, היה זהה לתאריך המשוער של אוריני אחותה (שיצא בדיוק ה30 לאבא שלי), שתיהן חיכו 41 שבועות ועוד 5 ימים ברחם, עד שהגיעו לעולם בסלון הבית שבו גדלתי, באותו תאריך בדיוק, בהפרש של שלש שנים. נסתרות ונפלאות הן דרכי הטבע.

אחרי מסע הריון רוחני ורגשי שמשלב את כל קשת הרגשות והתחושות, זכיתי ללדת בלידה בריאה וטובה, חגיגית משמחת ומופלאה עם קליניקת מיילדות שליוו אותי לאורך הדרך ודרך שער הבריאה.

כולנו אור והו *דיה*

חינוך ביתי.
אוריני הגורה הקטנה מביטה מהחלון בעיניים מעריצות על אולגה בת ה 96 שעובדת בשדה הבצל שלה.
לפני כמה ימים עברנו ליד בטונרה, מעין מערבל בטון קטן כזה. הכי הופתעתי כשראיתי את אוריני מניחה רגל על הפדל ומנסה לסובב את ה"הגה" של הדבר הזה.
זה לא שאי פעם הסברנו לה או לימדנו, או תכלס, מי בכלל ידע מה זה בטונרה?
פשוט היא מתלווה אלינו לחיים, ובחיים שלנו כאן בכרתים קורים לא מעט דברים.
אנחנו משפצים בית עתיק, אנחנו חיים בכפר עם מלא זקנים שחיים שלמים לא יספיקו ללמוד מהם את כל מה שהם יודעים, אנחנו מובילים כאן סיורים קולינריים מה שמפתח באוריני יכולות תקשורת ואירוח שממש מדהימות אותי ביחס לעובדה שמדובר בפעוטה בת שנתיים וחצי, ואנחנו גם עושים את מה שעושים בכפר; מסתובבים, מבקרים את השכנים (אתם צריכים לראות אותה מקלפת ארטישוקים), וכשיש חגיגות באים ורוקדים (עוד עובדים על ללמוד את צעדי הריקוד הרבים כל כך).
לא באמת יודעת מה זה חינוך ביתי ואם לשם אני הולכת, מה שכן, משמח אותי לראות את החינוך שהגורה הזו מקבלת כשהיא איתנו בבית.
תודה שקראתם, אני בדרכי לאסוף קבוצה משדה התעופה, שמגיעה לחמישה ימים חלומיים בכפרים הנידחים של כרתים. ומאחלת לי שאחרי כל ההשקעה הרבה שכרוכה בהפקה של הסיורים האלה, התמורה תהיה חמישה ימים של אושר צרוף עם אנשים מקסימים 🙏
#עלילות_עתליה_בכרתים

באחת מפגישות הזום הרבות והארוכות שהיו לנו, הצטרף התינוק שלהם אוליבר, לשיחה. אוריני שמעה את השפה התינוקת שכנראה עדיין זכורה לה, נעמדה מול המסך ואמרה לי "אמא, גם אני רוצה תינוק"

חלפו עוד שיחות רבות, תכנונים, בחירת החומר ממנו עשויות הצלחות, גודל עלי הזית שיתאימו לסידור השיער, מיקומו המדויק של הבר במרחב ועוד ועוד ועוד.
כעבור חצי שנה, החתונה שהתבקשתי להפיק בכרתים לזוג המפואר יצאה לדרך.
כיאה לחתונה של זוג בו הכלה הגיעה מארגנטינה, החתן למד איתי בבית הספר בירושלים, והם בכלל הכירו במקסיקו, היו אורחים מכל העולם.
ניסינו לנוע על הקו הדק שמחבר בין מלזיה לאיביזה, ארצות הברית, הולנד, אנגליה גרמניה וירושלים. הלכתי על בטוח- קו של אהבה, ים גדול, אוכל טעים ושמיים תכולים.
על הכל יכולתי להתחייב מראש. עניין השמיים התכולים קצת הטריד אותי גם כשידעתי שמדובר בסוף מאי ואכן, בוקר החתונה ירד מבול שלא זכרתי כדוגמתו. מילא אם היה מדובר רק בגשם, אבל הבזקי הברקים ועוצמת הרעמים לא נתנו ללב מרגוע. בעוד שלש שעות האירוע מתחיל בוילה הקסומה, ממש על הדשא שבחצר מול הים ואלוהים בשלו. סופה!

בליבי ציפיתי לטלפונים מעודדים של "אנחנו יודעים שיהיה מושלם", "נרקוד ונהיה מאושרים בגשם", "העיקר החוויה והאהבה". בפועל- קיבלתי שיחות מכל אחד מהספקים שמשתפים אותי בכך שיורד גשם. מה אתם אומרים? באמת פספסתי את רעשי הסופה כל הלילה.
הציוד מודיע כי המשאית נוסעת לאט כי הכבישים מוצפים, הסאונדמן אומר שלא ניתן לסדר הגברה בכזה מזג אויר, המעצבת מודחעה שכל הפרחים ירטבו ובלתי אפשרי לסדר את השולחנות בחוץ, והשפית מסבירה שחייבים להחליט מה עושים כי עו,דיה צריכים לערוך את השולחן.

בהחלטה של רגע, שעתיים לפני האירוע, החלטנו לערוך את השולחנות בפנים. מראש בחרתי בוילה שיכולה להכיל 70 אורחים בחלקה הפנימי כי אני על מזג האויר כבר לא סומכת.
הזמנו תוך שניה אוהלים שיגנו מפני הגשם על הדיג'יי ועל הנגנים.
והתפללנו.
השעה 14:00, כל האורחים שהגיעו במיוחד לכרתים מגיעים, והמבול לא מפסיק לרדת. גשם שוטף. כולם מתגודדים מתחת לאוהלים שהזמנו רק כמה שעות קודם.
אחד האורחים עושה את הצעד והולך לקנות מלא מטריות. הוא חוזר תוך דקותיים עם המטריות בידו והקסם קרה- מהרגע שהגיעו עשרים מטריות כרתיות לאירוע, הגשם פסק! השמיים התבהרו. לא ירדה טיפה אחת במהלך כל האירוע.
בעוד בכל האיזור יורד מבול, אצלנו בחתונה לא ירדה טיפה.
הפרפרים שהחתן כה ביקש שינכחו בחתונתו, באו בשמחה ולא פחדו מעוצמת הבאסים.
המשך בתגובה הראשונה.

רעידת אדמה. התעוררתי כשאני מנסה להבין מה קורה, הכל זז בעצמה כה גבוהה, קורות העץ של המלון נשמעות כאילו עומדות ליפול. אהובי ואני מזנקים מהמיטה ואוריני ממשיכה לישון כמו מלאך קטן וטוב לב. עד שהתעשתתי ונזכרתי מה התכנית שלי לרעידות אדמה, הכל כבר נגמר. שלחתי הודעה לקבוצה, וחזרנו לישון.
זה קרה אחרי רעידת אדמה נוספת, שאמנם לא נספרה בסולם ריכטר אבל בהחלט השאירה סימנים בלב שלי. שלושה ימים לפני הסיור שישה (!!!) אנשים מבטלים. שישה! בחיים לא קרה לי כזה דבר.
לזה הצטרפה הרעידה הנוספת שהרעידה את עולמי כאשר 15 שעות לפני הטיסה חברת התעופה ביטלה את הכרטיסים.
אמנם זה נשמע כמו אסון שרודף אסון אבל על אף שלושת המקרים האלה, הסיור הראשון שלי בכרתים העונה היה לא פחות ממושלם.
דורה ודספינה בישלו לנו את האוכל הטעים בעולם.
תאודוריס ויורג'יה הסכימו לשנות את יום אפיית הלחם בתנור המסורתי במיוחד עבורנו.
ואסו מריקה ומנוליס עשו הכל כדי שנרגיש הכי בבית בכפר הקטן של 24 התושבים.
ונקטריה הרימה לנו מסיבת סיום כמו שרק היא יודעת.
בכל סיור מחדש אני נפעמת מעוצמת האהבה, הנתינה והרצון האדיר לארח שיש כאן לחבריי הכרתיים.
אמא ואחותי הגיעו מהארץ כשירות בייביסיטר, רועי ואוריני כשהצטרפו אלינו הוסיפו כל כך חן ואושר, שהרגשתי שזה כבר לא הסיור של עתליה, אלא הסיור שמובילה המשפחה שלנו.
רקדנו, צחקנו, אכלנו, שתינו, התחברנו, נחנו ולרגע אחד קט לא שכחנו את אחינו שלא יכולים להנות אפילו מקרן שמש זעירה. מתפללת בכל ליבי שתשובו אלינו ונשוב להיות שלמים.

העונה כבר מלאה לחלוטין. אני מעדכנת על הסיורים האלה ואחרים בקבוצת הוואטסאפ השקטה שלי. כתבו לי אם רוצים לינק.

שנזכה לראות שלום.
יאסו!

אני מכורה!
רמות הסטרס שהפקת סיור עם בני מאה בכפרים הנידחים בכרתים דורשת, הם משהו שבאמת קשה לתאר. דמיינו להביא קבוצה לאנשים שלא עוסקים בתיירות כלל, שאין להם טלפון נייד ושלא מדברים מילה אנגלית.
כאלה שעושים את זה כי הם אוהבים לארח ולא כי הם מחויבים לכך מתוקף עבודתם.
כאלה שבמידה וצץ משהו אחר, אין להם מחליף, כי זו לא העבודה שלהם.
כאלה שפשוט רוצים לאכול לשתות ראקי ולספר סיפורים ביוונית, ואפשר לקבוע איתם רק יום לפני, כי אמנם בדצמבר כבר ידעתי את התאריך בו נגיע אליהם, אבל עבורם חמישה חודשים קדימה הם שנות אור.
לכל אלה כבר התרגלתי.
אבל מה שעבר עלי בימים האחרונים ובעיקר אתמול, הביא את המתח לגבהים חדשים. אג'אן איירליינס הודיעה שתשוב לטוס מישראל ב 19.5, הסיור שלי מתחיל היום, ה 20.5 (אני כותבת מהדרך לשדה). אתמול בבוקר הם מודיעים שהם מאריכים את הפסקת הטיסות עד הערב. הטיסה של הקבוצה שלי של היום בבוקר מופיעה בלוח הטיסות, אבל יש חשש מתגבר שמה לא יטוסו. פניתי אליהם באנגלית, ביוונית בעברית והתשובה היחידה שקיבלתי היא " כרגע הטיסה יוצאת כרגיל", מה שלא אפשר לי לקנות כרטיס בחברה אחרת ומנגד מה שעשוי לגרור ביטול של כל הסיור במידה והטיסה תתבטל.
שתיים בצהריים, אני בדרך למלון בו תשהה הקבוצה והסוכן שלי מודיע שהטיסה בוטלה. שתבינו, הטיסה אמורה הייתה לצאת כ17 שעות לאחר מכן. במקום לדאוג על מה יהיה עם חדרי המלון, עם המיניבוס, עם כל הבשלנים שמחכים לנו, עם המתנות שקניתי. החלטתי לפעול מהרכב, בדרך למלון, עם מלא פיתולים שמשפיעים על הקליטה. איזה נס! הצלחתי למצוא כרטיסים לכל 15 המשתתפים בחברה אחרת.
הגוף שלי זוכר את המתח בכל אבריו.
אבל ברגע שזה קרה לפחות הייתה וודאות ויכולתי לחזור לעשות הכנות אחרונות לקראת הסיור.
הכנות בכרתים לקראת הסיור זה לבוא לסגור תפריט לעוד יומיים ולגלות שפתחו לך שולחן מלכים. זה מיד גורם לחשוב על כמה עוד יש לעשות, והאם נספיק, ואיך אפשר לאכול עכשיו כשאנחנו עם כל כך הרבה דברים על הראש.
וזה גם מזכיר לי למה אני עושה את זה. חמה הסיורים האלה כה משמעותיים. כי הם גורמים לנו להיות כאן ועכשיו. ולזה אני מכורה.
מתרגשת לקראת הקבוצה שאמורה לנחות ממש בשעה הקרובה ❤️🧡

זו המשפחה שלי. זו אני. ואלו שני הדברים הטובים ביותר שיצרתי בחיי, את הקשר האוהב עם בחיר ליבי, ואת אוריני הקטנה, תמצית אהבתנו.
אנחנו ביחד. תמיד. בעין כרם, בכרתים, בעבודה הרבה, בחופש הגדול. זה הדבר היציב והאיתן ביותר ומה שהכי הכי ממלא את ליבי.
רשת התמיכה שהם מספקים לי, הנכונות להיות שם עבורי גם בימי בישול של 18 שעות, גם בארוחות רבות משתתפים שמסתיימות באישון ליל, גם בסיורים של חמישה ימים בכרתים, גם כשאני למעלה וגם כשאני למטה, היא מבחינתי מה שמאפשר לי לפתוח את ליבי ולתת את כולו בכל מה שאני עושה.
רועי ואוריני אהוביי, אתם האור של חיי, ההודיה הגדולה ביותר שיש בי ואתם האהבה.
איזה מזל שלפני 13 שנים נסעתי לבדי להודו ומצאתי אותך עם עיניך הטובות על החוף החולי שבקודלי, קרנאטאקה, איזו זכות הייתה להתחתן איתך לפני עשור, ואיזה פלא זה שאוריני הגיעה אלינו מתי שהכי רצינו והרגשנו מוכנים עבורה. אתם הדבר הכי לא מובן מאליו שיש ואני אוהבת אתכם. מתרגשת לקראת עונה נוספת אתכם בכרתים (הסיור הראשון עוד 5 ימים יאאאאא)
תמונות מהחתונה שלנו, ועוד תמונת הפתעה בסוף 🫢

אם הגעתם עד כאן, קבלו מתנה-
@liatdv
שכתבה איתי את ההרצאה המושלמת שלי, מעבירה סדנא מתנה בחינם לכל המעוניין ב 26.5, אין מספיק מילים בפי כדי להמליץ. באמת שזו מתנה.

הצלמים הסופר מוכשרים מתוייגים בתמונות עצמן.

.pro-gallery-wix-wrapper {display: block !important;} .pro-gallery-wix-wrapper .gallery-item-container {opacity: 1 !important; display: block !important;}

Follow us on Instagram

@atalya_ein_karem

הספר עין כרם לטייל ולבשל

bottom of page

​

Follow us on Instagram